<h1>הפרדס לרש"י סימן ב'</h1>
<h2>דף יא:</h2>
ועוד קבעו ברכנו בברכה המשולשת בתורה בתפילה, בברכה כמו גזרת בבהמה הטמאה בלחם הקלוקל לשיער הצהוב שי"ן דגש למ"ד נקוד פת"ח כדי לייחדו בשתים לשיער בצהוב, עד וישם לך שלום. ומיד מתחיל שים שלום. ואינו אומר ושמו את שמי משום דמשמע כשאתם משימים שמי על בני ישראל שיעלה כהן לדוכן אז ואני אברכם הא אין שם כהן שיעלה לדוכן לא אברכם והרי אנו מבקשין אלהינו ברכינו בברכה וכו' אלא לאחר הטוב לך להודות השליח קורא כהנים אם הם שנים אבל אם אחד אינו קורא כהן אלא שותק השליח עד שיעלה כהן לדוכן ואז מתחיל השליח יברכך וגו' וכשמגיע וישם לך שלום יורד מדוכנו ושליח ציבור אינו מתחיל ושמו את שמי לפי שאיננו מן הברכה אלא צואה בעלמא בעניינו של פסוק ראשון לעניינו של יום כה תברכו את בני ישראל אמור להם כך עניינו של פסוק אחרון ושמו את שמי ששניהן צווי לכהנים שישימו ויברכו את ישראל בשם והאומר בתפילה לא חש לקימחיה ותמה על עצמך הרי רואה בעיניך ברכת שים שלום על וישם לך שלום אם כן לדבריך הלשון נופל על הלשון דומה לדומה והמפסיק לומר ושמו את שמי על בני ישראל אינו מדקדק בלשונו.
<h2>דף יב.</h2>
ולכך אמר בלילה אמת ואמונה שכן כתיב להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות ואי זו אמונה יש כאן לפי שאין לך אדם שנפשו יגיעה וכאיבה בלילה עליו ומרוב עמל וטורח של יום. וכל הלילה אדם מפקיד נשמתו ביד אלהי הרוחות כשהוא ישן וכשהיא עולה הנשמה לרקיע בלילה והוא ישן היא מוצאה לשם מקום מנוחה ומקום קדושה וטהרה ואינה רוצה לשוב בקרבה עוד והוא ישן בכבידות שתוכל לעשות לו כל מה שירצה לטלטלו ולהורגו ואינו מרגיש ואינו שומע ולא רואה ואינו מבין אך הרוח לבד בו ולא זכרון הנשמה והקב"ה אמר לה שובי למקומך איני רוצה לוותר אמונתי כנגדו ואם חטא היום איני חפץ במיתתו כי אם בשובו וחיה וכבר האמין הוא ופקד אותך אצלי שנאמר בידך אפקיד רוחי ואני שומר נאמן ועל אמונה זו מחזירה אליו בבוקר והרי היא כבריאה חדשה שכל מה שטרח אתמול והוא עיף ויגע הכל שכח והנה הוא בכח גדול ועל זה נאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך. ולפיכך כשמצטער הישן בכלום ענין מיד הוא מרגיש וחוזרת אליו באותה השעה והוא עומד ומבין ושומע ורואה שכבר הקב"ה צוה לו שתחזור אליו מיד כשהגוף מצטער. ואותם שמאחרים להקיץ משנתם אע"פ שאתה מצערם והורגם אל תתמה למה אינה חוזרת מיד קודם שיהרג לפי שכך נגזרה גזירה למות בענין זה אעפ"כ היא חוזרת לאחר הריגה ועל כן הוא מפרכס אלא שאינו מוצא מקום בניינה כי ביתה נהרסה ובכלות הרוח מן הדם נשאר הגוף בלא נשמה ולפי מעשה דרכי הגוף הנשמה אתו לשומרו אם פעל טובה הנה הוא מתקיים עד בוא גבורות אלהינו ובונה הרוס והיא חוזרת למקומה כאשר עושה באמונה אתו ומחיה אותו ידיו ורגליו כאלו קץ משנתו הוא האמור הקיצו ורננו שוכני עפר ואם במפעליו חילוף הטובה הגוף נידון בריקבון תחת אשר לא עבד את בוראו איננו במאה חפץ כי אם בריקבון ונשמתו נעה ממנו כי אין חפץ בו אוי לאותה כך הורע מזלה להיות בגוף כמוהו בעודנו ובתכלית קץ הימים יהיו כל אביונים לפניו אשר פעלו טוב בעודם ואשר לא האמינו בו יהיו לחרפה ולכל דראון עולם ואם הוטב מזלה ויש לגוף בן איש קרוב אשר פעלו טוב בעירם נשמת' של קרובים החסידים מסייעות אותו הגוף בזכיות ללמד עליו טובה והם באות לפני הבורא לדבר עליה לבנות לה מקום וצר אותו מן האדמה באיברים חדשים ומחייהו בנשמתו על מנת שלא יחטא ואם עודנו ברשעתו עליו הכתוב אומר והחוטא בן מאה שנה יקולל על הישר נאמר בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה וגו'. אשרי הזוכה ללכת בדרכי יושר למען ישמור לנו ה' חסדו ואשרי הקונה לו פרקליטים ככתוב אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת וגו'.
<h2>דף כו.</h2>
תקינו לומר בתפילת מעריב והוא רחום לפי שאין במעריב קרבן לכפר העון אבל ביוצר ובמנחה שיש הקרבת תמידין שהן מכפרין אין צריך לאומרו מפי ר' אליעזר הגדול. ד"א לפי שנהגו החוטאים ללקות לפני מעריב ומיד שלקה מבקשין עליו רחמים ומחילה כולם ואומ' והוא רחום יכפר עון. דרך הלוקין לומר בשעת המלקות והוא רחום כולי על כל הלקאה ובשלשה פעמים מגיע עד לארבעים חסר אחת ויש אומרים שלש עשרה בריתות תיבות האמורות לו למשה בהר ואלו הן ה' ה' אל רחום וחנון וגו' נושא עון ופשע וחטאה. ונקה אינו מן המנין אלא שהוא סיום טוב מפסיקין. שהיו מחשבין נוצר חסד לאלפים שתי בריתות ארך אפים אחד ורב חסד שתים אל רחום וחנון ג'. ויש אומרים ונקה מן המנין של שלש עשרה בריתות ומחשבין כולו נוצר חסד לאלפים אחת.
<h2>דף כז:</h2>
ולפי ששנינו תפילת ערבית רשות י"ח ברכות לכן הוסיפו ראשי ישיבות שבבבל ברכה אחת יראו עינינו וישמח לבינו וחותם בא"י מלך משובח ומפואר חי וקיים תמיד הוא ימלוך עלינו לעולם ועד אחרי הפסוקי' להודיע שתפילת ערבית רשות ואין צריך לסמוך גאולה לתפלה וקבעו כנגד התפלה הפסוקין שאנו אומרי' ברוך ה' לעולם אמן ואמן וכו' עם חתימתה שיש בה י"ח ברכות על הסדר ביבנה תיקנום ושלחום לאנשי בבל להתפלל לכך תיקנום אנשי בבל גם הם את אלה י"ח אזכרות של פסוקים שהם כנגד התפלה ושלחום לחכמי יבנה ונתיישרו בעיניהם וכנגדן קבעו נשיאי ישראל של ארץ ישראל י"ח שבחות שאנו אומרי' בישתבח מושיר ושבחה הלל וזמרה וכו' וי"ח קייומין באמת ויציב ונכון וקים וכו'. וכן נראה ברומיים שהיו אומר' וטוב הדבר הזה עלינו וכו' ואי זהו אותו הדבר על כרחך על קריאת שמע קאי וכך הוא פירושו לפי שבסוף קריאת שמע הוא קורא להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם שכך אמר הבורא וישראל מאמתים מיד דבר זה עליהם ואומר אמת ויציב כלומר אתה אמרת אני ה' אלהיכם כן ודאי אמת ויציב ונכון וכו'.
<h2>דף לב:</h2>
נרא' לר' שסדר הקדושה שאנו אומרי' בתוך ובא לציון בבוקר בשעת גזירה תיקנוהו שגזרו המינים שלא לענות קדושה באגודה אחת בתוך י"ח ברכות ולאחר שעה שהלכו משם האורבים היו אומר' מקראות הללו של קדושה ליחד את השם. ומתחלה היה להם מנהג לשהות שעה א' בבה"כ אחר תפלתם כדאמר בברכות ת"ר חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת וכו' על זה הוסיפו לומר קודם התפלה תהלה לדוד אשרי יושבי ביתך, שוהין בביתך, יושבי לשון שהייה עכבה והמתנה כאשר תראה לפניך ובשעת שהייה בבקר לאחר תפלה היו מביאין ספרים וקורין בתורה ובנביאים ובמשנה ובשמועות והיו מפרשין כדאמר לעולם ישלש אדם את ימיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד כדי לקיים לא ימושו מפיך וכתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' והרי כבר קראו בתורה קודם התפלה שבררו להם קריית שמע מפני שיש בו דברים הרבה ולאחר התפלה היו קוראין בדברי הנביאים ולאחר שעה במשנה ובשמועות התלמוד וכיון שרבתה העניות והיו צריכין למעשה ידיהן ולא יכלו לעסוק כל כך והניחו התורה במקומה ולא עקרו מלקרות את שמע הואיל ויש דברים הרבה מלכות שמים אהבה ועבודת לימוד תורה וקיום המצו' נשארו דברים הרבה אבל בנביא עקרו ואעפ"כ היו קוראין בנביא אלו שני פסוקין ובא לציון גואל ואני זאת בריתי שיש בהן מעין קריאת התורה כדכתיב ודברי אשר שמתי בפיך ועדיין הם במקומם קבועים עלינו בכל יום. ובשבת יש פנאי ויש ביטול מלאכה וכן ביום טוב חזרו עטרה ליושנה לקרות בנביא ההפטרות וקורין מעין היום. הרי שאתה קורא בכל יום בתורה ובנביאים ומקיים לא ימוש. וזהו שאמרו חכמים הקורא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. ועל כן אנו אומרי' ובא לציון בשבת במנחה כמו כן. לפי שבבוקר הפטרנו בנביא ולא היינו צריכין לאומרו וכדי שלא ישתכח מימות החול תיקנו לאומרו במנחה ומנהג אבותינו תורה היא. עוד הוסיפו לומר בכל יום וקרא זה אל זה וגו'. זהו הטעם שאמר שלא היו יכולים לומר קדושה בתוך התפלה בחטיבה אחת מפני האורבים ומשום חביבות חוזרים ומתרגמין אלו הפסוקין נמצא כאלו אמרנו שתי פעמים קדושה. ואע"ג דבזמן הזה אנו אומרים בתוך י"ח ברכות בחטיבה אחת. קדושה שבתוך ובא לציון גואל לא בטלוה דאמר שמא יגרום חטא כדאמר התם אל תשנו מן מנהג אבותינו. עוד הוסיפו לומר ואתה קדוש יושב תהלות זה שאנו שוהין לאחר התפילה בבית הכנסת והקב"ה שורה שכינתו עוד לשם תהלות ישראל. יושב לשון שהיה והמתנה כמו שבו לכם פה. וישבו שרי מואב ואוריכו וכן ואתה קדוש יושב תהלות ישראל שוהה וממתין תהילותם של ישראל. גרסינן בבראשית רבה בפר' וירא אליו ה' אלהים נצב בעדת אל ר' יצחק בשם ר' אחא אמר עומד אין כתיב אלא נצב מהו אטימוס כמה דאת אמר ונצבת על הצור ר' שמואל בר' חייא בשם ר' חנינא אומר בכל שבח ושבח שישראל משבחין להקב"ה משרה שכינתו עליהם מה טעם ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. ועוד מצינו שם הייתי ביום אכלני חורב מה היה אומר ר' יהושע בן לוי אומר ט"ו שיר המעלות שבתהילים ר' שמואל בר נחמני אומר כל ספר תהילים היה אומר שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ישראל [סבא] (אבי) כלומר הזקן שלנו והיה הקב"ה יושב ומצפה כל היום תהילותיו של ישראל אבינו. וזהו טעמו של דבר שאומר ואתה קדוש בתוך הקרוב' לאחר מגן ומחיה עומד ומכריז מנהג צורינו מהו ואז מתחיל השבח בפזמונים וספירת מעשים ואתה קדוש וכולנו מעידים על יוצרינו שהוא מתעכב ומאריך שכינתו בבית הכנסת אתנו על תוספת תהלות ישראל ומקשיב לנדברי ה'.
